שותפנו החיות וההתפתחות של ילדים: משמעויות של היפותזת הבּיוֹפִילְיַה

 

 

מאת:

Gail F Melson

Purdue University, West Lafayette, Indiana

 

תרגום מהספר:

Handbook on Animal-Assisted Therapy: Theoretical Foundation and Guidelines for Practice (2000), עמ' 375-383

 

 

 

 

 

בשנת 1984, ביולוג של הרווארד בשם E.O. Wilson, אשר לפני כן יצר את השדה של סוציובִּיוליגיה, קידם עוד היפוטזה מסקרנת. הוא קרא לה בִּיוֹפִלְיַה (biophilia), התעניינות מוּלדת בחיים. כתוצאה מהתפתחות משותפת עם סוגי בעלי-חיים אחרים, לבני אדם בסיס ביולוגי של משיכה לטבע וכל צורות החיים שלו, נטיה "לייחס ערך וחשיבות לעולם הטבע" (Kellert, 1997, p. 3). ביופיליה מתפתחת בגלל היתרון בסתגלנות שהיא מציעה. חיות והסביבה הטבעית שבה הם חיו היו המידע - מקור החיים שאותו הם ספגו בפנים ושפיתח את האנושות. כתוצאה מכך בני אדם נוטים לכוון בצורה סלקטיבית לנוכחות ולהתנהגות חיות. בעלי-חיים שרתו את האדם כשומר, זקיף שמספק מידע על הסביבה. יתר על כן, בעלי חיים הן דבר ברור, מעורר עניין מצויין כמזון, חומר חשוב לביגוד ולשימושים אחרים. היפותזת הביופיליה מציעה שנוכחות החיות במצב של מנוחה או של רגיעה מסמנת רווחה והחזרת ביטחון לבני אדם.

הנטיות המולדות, אשר מתוארות על ידי הביופליה, נחשבות להיות חלשות בהשוואה לדחפים אנושיים בסיסיים. כמו היבטים אחרים של "טבע" במובן של טבע-מטופח, ההתנהגויות שמראות על ביופיליה תמיד מובעות בסביבה הייחודית והן בעלות עיצוב תרבותי. Kellert (1977) מתאר ביופיליה כמוצר של התפתחות בִּיוֹ-תרבותית (Biocultural). זו נטייה מוּלדת המעוצבת על ידי למידה, תרבות וניסיון. ביופיליה לא מציעה אהבה של, או אפילו גישה חיובית לחיות, רק התעניינות פנימית.

עיצוב תרבותי (במערב) - בסרטים גם אם יש בוץ - כולם צחורים ונקיים, רק יצאו מחדרי האיפור וממקלחת (מתוך הסרט: "הסיפור שאינו נגמר").

 

מציאות של פינות ליטוף וסירטי במבי (צבי ואיל בטבע לא יתקרבו כך).

"מציאות תרבותית" גם עם התוכים.

 

בפרק הקדמה זה, אסקור את המשמעויות של היפותזת הביופיליה להבנת תפקיד החיות בהתפתחות ילדים. זו הזדמנות טובה מכמה סיבות. ראשית, דיון בביופיליה כד כה, עסק בהרחבה ביישומים בעיקר לבוגרים, ושנית, תיאורטיקנים של פסיכולוגיה התפתחותית, עם כמה יוצאי דופן ראויים לציון, התעלמו מחיות כרכיב חשוב מסביבת הילדים. באיזושהי מידה, "נקודה עיוורת" זו, יכולה להיות עקב קשיים ליישם מסגרות של תיאוריות התפתחותיות הקיימות כיום, אשר אלו מתוכננות למסור דין וחשבון על קשרי אדם-אדם, בהקשר להיבט בו אנו רוצים לעסוק במאמר זה - הפעולה הדדית של ילדים עם בעלי-חיים. (לדוגמה, תיאורית ההיקשרות (attachment) מתארת בצורה לא הולמת ולא מספקת יחסי ילדים עם חיות המחמד שלהם). היפותזת הביופיליה, אם שוזרים אותה באופן התפתחותי, מספקת מסגרת תיאורטית לזיהוי היבטים של התפתחות ילדים, שם בעלי-חיים עשויים להיות חשובים במיוחד. ביופיליה, יתר על כן, מציעה תוכנית ספציפית בנוגע לאיך חיות משפיעות על ילדים.

כדי לתאר כיצד ההיפותזה של הביופיליה עוזרת למזג ידע קיים על החיות בחיי ילדים וכן כדי לעזור למזג שדות חדשים של חקירה, אני מציעה שלוש שאלות התפתחותיות חשובות: (1) האם חיות תורמות הרגשה בטוחה של ילד ? (2) האם חיות הן דבר משמעותי להתפתחות של תפיסה מוקדמת, התפתחות קוגניטיבית וּלְשונית ? (3) האם חיות הן בעלות תפקיד בהתפתחות האינטיליגנציה הרגשית של ילדים (goleman, 1995). לכל שאלה ראשית אני אציע היפותזה מבוססת על ביופיליה, לאחר מכן אסקור כמה ראיות קיימות ואשרטט את המשתמע מכך לטיפול בסיוע בעלי-חיים (ATT) עם ילדים.

 

 

I. האם חיות תורמות להרגשה בטוחה ?

 

אֶריק אריקסון קרא לזה "אמון בסיסי" (basic trust), ג'ון בולבי קרא לזה "הרגשת ביטחון" (felt seurity). מאסלו מדבר על צרכים הישרדותיים כַּדַבַר הבסיסי ביותר בהיררכית הצרכים. מומחים בתחום ההתפתחותי ממגוון נקודות מבט הסכימו שהבטחת הביטחון וההגנה של תינוק חסר-ישע ושל ילד אשר תלויים באחרים, הם צרכים ראשוניים בעלי חשיבות עליונה, שבצורה אופיינית נפגשים עם קישרי טיפול והשגחה ראשוניים. יחסים ראשוניים אלה נהיים תבנית, או מודל עבודה פנימי, ליחסים אנושיים שיהיו לאחר מכן. כך תינוקות יכולים להבטיח את ביטחונם, ולקדם בברכה קשרים חדשים ככאלה שעומדים להיות חיוביים.

היפותזת הביופיליה מציגה עמדה לפיה בגלל ההתפתחות המשותפת עם חיות בסביבתם הטבעית, ההישרדות של ההומו-ספיאנס באופן בסיסי תלויה בערנות, זהירות, מעקב ופיקוח על החי ועל הצומח. בעלי-חיים נעשים שומרים ומטבֶּע לשון לביטחון ולהגנה. נץ החג בעצלתיים במעגל ביום שמש מסמל שהכל בסדר; תגרה סוערת של ציפורים בתעופה פתאומית בחושך, מנמיכים מהשמיים, טומנים בחובם התגלות של סכנה. בדרך זו נוכחות חיה שקטה, ידידותית מתקשרת עם ביטחון וגורמת לרגיעה בבני אדם (Katcher & Wilkins, 1993).

אם קיימת נטיה לקַשֶר נוכחות בעל חיים ידידותי עם ביטחון, ילדים יכולים להפיק לעצמם ביטחון מחדש (reassurance) מנוכחות כזו של בעל חיים, במיוחד בהעדר דמות אנושית להיקשרות (attachment). פעילות הדדית עם בני-לוויה חיות, אפילו רק צפיה בהם, יכולה לייצר השפעה של רגיעה בילדים בלי תלות בהיסטוריה שלהם עם חיות-מחמד. ישנן עדויות המצטרפות זו לזו, שהרבה ילדים, בעלי חיות-מחמד, פונים אליהם כאשר הילדים חשים רגשות שליליים, כמו עצבות, כעס או פחד. לדוגמה, 79% מתלמדי כיתה ד' אמרו שהם מעוניינים בחיות המחמד שלהם ומחפשים אותם כאשר הם מרגישים עֶצֶב (Rost & Hartmann, 1994). בראיונות עם ילדים מגיל 10 עד 14 ממישגן, 75% הצביעו על כך שכאשר הם היו מודאגים, הם פנו לחיות המחמד שלהם (Covert et al., 1985). כאשר ילדים בגיל 5 נשאלו לגבי למי הם פונים כאשר הם מרגישים עצב, כעס, פחד או צורך לספר סוד, 42% מהם הזכירו את חיות המחמד שלהם (Melson et al., 1998). אם מניחים שגידול ברגשות שליליים כמו כעס ופחד מפעילים את הילד להבטיח לעצמו מחדש ביטחון (Bolby, 1969), ילדים מסויימים יפיקו ביטחון מחיות המחמד שלהם.

נוסף על כך באופן עקבי עם ביופיליה ישנם ממצאים שהכללת כלבים לא-מאיימים או חתולים בציורים או בתמונות צבעוניות של אנשים לא מוכַּרים, גורמת לתמונות אלו להיות מדורגות כיותר חברותיות, נוחות ובטוחות (Budge et al., 1996; Loxkwood, 1983; rossbach & Wilson, 1992). באופן דומה, ילדים אשר מרותקים לכיסאות גלגלים (Mader et al., 1989) כמו גם בוגרים המשותקים ברגליהם (McNicolas & Collis, 1998) מוערכים יותר על ידי עוברי אורח חברותיים כאשר הם עם כלב.

תוצאות אלה צריכות לעודד עוד מחקרים על מאפייני הגברת-ביטחון אצל ילדים על ידי חיות. לדוגמה, במהלך זמן בו ילדים חווים מתח גבוה בגלל מעבר-חיים גדול, כמו לידת אח חדש, מעבר משפחתי או גירושין, האם נוהגים בעלי חית-מחמד לעתים קרובות יותר ליצור קשר עם בני-לוויתם, החיות, כדי ליצור מחדש איזון של ביטחון ? איזה ילדים שואבים יותר ביטחון ואיזה פחות מחיות המחמד שלהם ? באיזה קנה מידה, אם בכלל, יכולות חיות לפצות על היעדרות או חוסר יעילות של מאמצי אדם להרגעה והחזרת הביטחון לילדים ? האם תפקיד הגברת הביטחון על ידי חיות מוגבלת לכלבים ולחתולים ? עלי ידי איזה תהליך - נוכחות פיזית, החזקה, ליטוף, סיפור הסודות וכו' - חיות משיבות את הרגשת הביטחון ?

איזה חיות ? באיזו דרך ?

 

 

II. האם בעלי-חיים הם רכיב רב-משמעות בהתפתחות שפה, תפיסה מוקדמת והתפתחות קוגניטיבית ?

 

 

הנחת הביופיליה מזכירה שבעלי-חיים יהיו בין הקטגוריות הראשונות ביותר אשר ילדים רוכשים. הדבר מתקבל על הדעת בגלל כמה סיבות. ראשית, אם הילדים, כמו הבוגרים מהם מהמין האנושי, בעלי נטייה לכוון לעולם הטבעי ולבעלי החיים שבתוכו, תשומת לב של הילדים תימשך לדוגמאות רבות של דברים חיים בסביבתם, והם יתחילו לפַשֵט דמויות נפוצות של דוגמאות אלה. כך, תינוקות אשר נחשפים פעם אחר פעם ליֶצור בעל ארבע-רגליים, פרווה ומכשכש בזנב, ואשר יצוידו בכינוי מתאים לכך, במהרה יישמו את הקטגוריה "כלב". שנית, חיות ממחישות ומגלמות את המפתח למאפיינים התפיסתיים - תנועה, חיים, ותנגודֶת (contrast) אשר מושכים ומחזיקים את תשומת הלב של התינוק. מאפיינים אלה הם בעצמם תכונות קבועות במוח האנושי, מנבאים תשומות לב שונות (differential attentiveness) בחודשים הראשונים של החיים. כמו שShepard (1996) ציין, "בעלי-חיים הם הקרקע הראשונית ביותר למאמץ זה [של עשיית קטגוריות] בגלל שהם הקבוצה הכמעט הכי מושלמת של ישוייות נפרדות אבל בעלות קשר קרוב, ואולי בגלל שהם חיים כמונו" (עמ' 58). לבסוף, ביופיליה מציעה משיכה רגשית לבעלי-חיים ולסביבתם הטבעית. אנרגיה רגשית כזו עשויה להניע את הדחף של הילדים לנסח משמעות מהעולם שמסביבם. Stephen Kellert אשר יחד עם Wilson ערכו את ההיפוטזה של הביופיליה (The Biophilia Hepothesis, 1993) ציינו: "חיים מגוונים מספקים זרימת פלא של תמונות נחוצות ריגשית כדי ליישם את האמנות של סידור ומתן כינויים, שהם בלתי נפרדים מהתפתחות של השפה" (Kellert, 1997, עמ' 75).

האם ישנן ראיות שהתפתחות מוקדמת של התפיסה, הקוגניציה ושל השפה היא עקבית עם עם הדברים בהשראת הביופיליה והכללותיה ? השתלשלות אחת של תמיכה מחקרית באה ממחקרי תפיסה של תינוקות. מיד לאחר הלֵידה, תינוקות הם בעלי תפיסה אחרת של תנועה. די מוקדם, אפילו שיש וויכוח בדיוק מתי, תינוקות מבחינים בשוני בין תנועה של דברים חיים לבין תנועה של דברים חסרי חיים (דוממים). לדוגמה תינוקות בני 7 חודשים רשמו הבעת הפתעה כאשר ראו חפצים דוממים זזים בלי כוח שיושם עליהם, אך לא כאשר אנשים עשו כך (Spelke et al., 1995). פסיכולוגים קוגניטיביים פרשו את ההבדל בתגובה כראיה ש"תיאוריה ילדותית של ביולוגיה" (naive theoty of biology) - כמו מה הן ישויות חיות - וההבדל מ"תאוריה ילדותית של פיזיקה" (naive theoty of physics) - כמו מה הם חפצים - מתחילים להתגבש לפני יום ההולדת הראשונה (Siegler, 1998).

השתלשלות מחקרית שנייה מגיעה מתצפיות במפגשי ילדים שגם פוגשים חיות אמיתיות שזזות, וגם צעצועי חיות דוממות. Kiss and Kidd (1987), תיעדו כיצד ילדים צעירים בגילאים 6 עד 30 חודש מתנהגים כלפי חיות המחמד שלהם, כלבים וחתולים, בהשוואה לצעצועי כלבים וחתולים "כאילו חיים", המופעלים על ידי בטרייה. מחוץ לתינוקות בני ה6 חודשים, הילדים חייכו, אחזו, עקבו, ועשו קולות כלפי החיות, במיוחד לכלבים, יותר מאשר לצעצועים. ממצאים אלה, למרבה הצער, מערבבים לעיתים קרובות את ההיכרות ויחסי הקרבה עם גירויים מדְברים שיש בהם חיים - חיות המחמד היו חיות, אבל גם מוכרות וידועות לילדים בעוד שהצעצועים היו חדשים. כדי לדעת עם מה לקשר זאת, Ricard and Allard (1992) הקליטו תינוקות בני 9 חודשים ואימותיהם כשכל תינוק מופגש עם אחד משלושה אירועים חדשים: ארנבון ננסי חי; צב עץ אטרקטיבי שנע, עושה רעש, ועושה היבהובי אור או אישה צעירה לא מוכֵּרת. הארנבון החי היה בעל כוח משיכה רב יותר מאשר האדם או הצעצוע; כאשר התבוננו על בעל החיים, התינוקות הכי פחות התעניינו באימם והכי נמשכו לחקור. הפירוש של Allard וRicard לממצאיהם נשמע ברקע של הביופיליה: "בעלי החיים יותר מושכים (אטרקטיבים) מאשר חפצים דוממים... גם זה נראה כיצור חי ופעיל, אשר בשל כך מצריך כמה סוגים של מעקב" (עמ' 14).

השתלשלות שלישית באה מהלימודים של התפתחות סמנטית (=של משמעות המילים) מוקדמת. מלים מחיות שונות - כלב, חתול, ברווז, סוס, דוב, ציפור ופרה  - הופיעו בקרב ה50 מילים הראשונות אשר רוב התינוקות בארה"ב אמרו. במחקר אחד יותר ילדים כללו את המילים כלב וחתול באוצר המילים הפורֵה (ז"א המדובר) שלהם לעומת  מיץ, חלב וכדור. למעשה, יותר ילדים אמרו את שמות החיות הללו יותר מאשר כל קבוצת מילים אחרת חוץ מאמא ואבא או אלה המקבילים להם (Nelson, 1973). ילדים שלומדים שפות אחרות, כולל שפת הסימנים, כמו גם ילדים בלי חיות-מחמד, מראים את אותה הופעה המפותחת מהרגיל של מילות בעלי-חיים (Casselli  ואח', 1995).

 

כל אחד משלושת חוטי ההשתלשלות אלה של מחקרים די דק, מכיל רק מעט מחקרים. יחד עם זאת, הם מספקים כמה עובדות שחוברות יחדיו, לפיהן חיות, יחד עם ישויות חיות אחרות, הן קטגוריה הכרחית כדי לארגן חוויות מוקדמות. העדפה זו היא ללא ספק מעוצבת על ידי השפעה סביבתית. הורים באופן טיפוסי מכַוונים את תשומת הלב של ילדיהם לחיות על ידי מתן שמות להם: "תראה, הינה פרה !" ספרֵי תמונות מלמדים מספַּרים ואותיות אלף-בית תוך שימוש לא פרופורציונאלי בחיות לדוגמה: "כ' זה לכלב". באותו הזמן מחקרי תפיסה של תינוקות תומכים במתן העדפה תפיסתית מוקדמת מאוד, אולי מוּלדת, לישויות חיות על פני חפצים דוממים. הדפוס הכולל של הממצאים, בא באופן עקבי עם התיאור של הביופיליה כ"נטיה מוקדמת חלשה מעוצבת על ידי תרבות, למידה וחוויה". כפי שהביופיליה מציעה, קטגוריה מרכזית בשביל הבנה מארגנת של חוויה זה ההבדל בין חי/לא-חי. זה ההיבט החי של החוויה שלנו שלוכד את ההתעניינות שלנו ונחוץ ביותר להישרדות שלנו.

 

 

III. האם חיות הן בעלות תפקיד באינטיליגנציה ריגשית ?

 

Goleman (1995) תיאר אינטליגנציה רגשית כמערכת מורכבת של מיומנויות חברתית ומודעות עצמית, אשר כוללת זיהוי והתמודדות עם ההרגשות והמצב המנטאלי (שכלי) של עצמך ושל אחרים. כמו תאוריות הוּמַנוֹצנְטְרִיוֹת אחרות של התפתחות, Goleman השתמש ב"מיומנויות בני-אדם" (people Skills) כמילה נרדפת לאינטליגנציה רגשית (עמ' 43) וייחס את הגדילה שלה רק לחוויות עם בני אדם אחרים. בכל אופן, היפותזת הביופיליה מציעה דרכים שבהם תצפית ופעולת גומלין עם בעלי-חיים ודברים לא אנושיים אחרים, עשויה להשפיע על אינטליגנציה רגשית. אני אמחיש את התועלת של תפיסת הביופליה לחקר ההתפתחות בשני היבטים של אינטיליגנציה רגשית (1) ההתפתחות של מושגי "תיאורית שיכלית" (theory of mind) ו(2) ההתפתחות של הבנה לא-מילולית (nonverbal understanding).

 

א. תאוריה שכלית (Theory of mind)

תאוריה שכלית (theory of mind) מכילה רעיונות לגבי מצבים שכליים (מנטאליים) והקשרים שלהם להרגשה ולפעולה. לדוגמה, בסביבות גיל 3 רוב הילדים יודעים ש"עצמים" מנטלים כמו חלומות ורעיונות, אינם דומים לחפצים פיזיים: לא יכולים להיראות, להיות נגישים למגע, לתפיסה, ופעולות אלה מונעות על ידי מטרות בילתי נראות (Meltzoff, 1995; Wellman, 1990). בסביבות גיל 4 מופיעות רעיונות יותר מסובכים של תאוריה שכלית; פעילויות המוּנַעות על ידי אמונות לא נכונות יבואו באופן עקבי עם אמונות אלה, הרגשות "אמיתיות" עשויות להיות מוסוות על ידי העמדת-פנים, פעילויות מנטאליות אחרות ביסודו של דבר אינן ידועות (Whiten, 1991). פיתוח של תיאוריה מדויקת של השכל (mind) היא מפתח לחיים בעולם חברתי מסודר שבו התנהגותנו והתנהגותם של אחרים נהיית ברורה לנו. ביופיליה מציעה שילדים (כמו בני אנוש אחרים) רואים ברצון בעלי-חיים כשחקנים נבונים, פרטים עם כוונות ורצונות שפעולותיהם הם, לפחות אפשרי כך, יהיו ניתנות להבנה מהמצב השיכלי שלהם. יתר על כן, ביופיליה מציגה עמדה שבני אדם הם ביסודם בעלי הנעה לפענח את הצופן של משמעות התנהגות החיות. בעשותם כן, בני אדם זוכים בתובנה (insight) לשכל שלהם עצמם.

לבעלי-חיים יש תכונות מסוימות שעושות אותם מורים יעלים לרעיונות של התיאוריה השכלית. בהשוואה להתנהגות אנושית, התנהגות חיות מראה אמינות, אותנטיות, בלי לכלוך של העמדת פנים, דימויים ומטפורות, רמאות או לגלגנות. כפי שMyers (1998) ציין, "בעלי-חיים לא מרגיזים עם מצבים של קשר חצוי/חלקי או מצבים של 'קשר כפול'... מאחר שהם לא מציגים מסרים מילוליים שמתנגשים עם מסרים לא-מילוליים" (עמ' 111). בהתחשב בכך "קריאה" של המחשבות ושל הרגשות של בעלי-חיים עשויה להיות קלה יותר לילדים לעומת לקרוא זאת אצל בני אדם. אולם במובנים אחרים, השכל של חיות יותר מאתגר לעומת לקודד את זה של האדם. בעשותם הכללות מההרגשות שלהם, ילדים עושים הרבה פעמים ניחושים לא נכונים, מתייחסים למעשים השכליים בצורה אנתרופומורפית (מאנישה) כאילו שמתחזים לבני אדם. לדוגמה, בתצפיותיו של Myers (1998) על פגישות של ילדים בגיל בגיל הגן עם בעלי-חיים קטנים בכיתות-הגן, הוא רשם את ה"ביאורים" שלהם לצבה הנכנסת לשריון שלה: "היא ביישנית; היא רוצה שכולם ילכו!" השוני הגדול של סוגי חיות שהובא לילדים צעירים, היה באופן חריף נגד ההגבלות של החשיבה האגוצנטרית, בדיוק בזמן שהם נאבקים להבין שכֶל של אחרים, ששם רצונות והמושגים מתנגשים עם אלה שלהם עצמם (Astington & Gopnik, 1991). לצערינו, אנשים שעסקו בתיאוריות התפתחות לא עיצבו מחקרים לחקור את הבנות הילדים על ה"שכל של החיות", וכיצד הבנות כאלה עשויות להיות קשורות לתיאוריות [אנושיות] של רעיונות של השכל (mind).

 

ב. כשרים לא-מילוליים.

ההתפתחות של מיומנויות לא-מילוליות היא מושג מרכזי של אינטיליגנציה רגשית. Goleman (1995), מדבר על תקשורת של אדם-אדם, ומדגיש ש"הצורה של הרֶגשות היא לא-מילולית" (עמ' 67). לפי הערכה 10% מילדי ארה"ב סובלים מ"אנאלפביתיות לא-מילולית"; הם לא יכולים לקרוא סימנים לא מילוליים אצל אחרים ונוהגים בהתנהגות לא מתאימה או לא ניתנת להבנה בעצמם (Rourke, 1989). היפותזת הביופיליה מציעה שהסיגול האנושי להתנהגות חיות מכיל הרבה מתצפית ופיענוח של התנהגות לא-מילולית. משמעות אחת בשביל ההתפתחות היא שפעילות הגומלין עם בעלי-חיים, כמו חיות-מחמד, עשויה לחדד את יכולת הילד לפענח סימנים מילוליים. האם יכולת כזו מוכללת להבנה טובה יותר של התנהגות אנושית לא מילולית, זו שאלה רבת ערך להמשך מחקר.

ישנן הוכחות שילדים צעירים שבבעלותם חיות-מחמד, או כאלה שבפעילות ובקשר איתן, מראים יותר הבנה רגשית בהשוואה לילדים ללא חיות-מחמד או בעלי חיות-מחמד שאין להם קשר ממשי איתן. לדוגמה בני 5 שיותר קשורים לחיות המחמד שלהם, מביעים יותר אמפטיה כלפי בני אדם וכלפי בעלי-חיים לעומת ילדים שפחות קשורים (Melson ואח', 1992). ילדים בגיל הגן עם כלבים או עם חתולים בבית היו יותר מיומנים בחיזוי ההרגשות של אנשים במצבים משוערים לעומת ילדים באותו גיל ללא חיות-מחמד (Bailey, 1987). בנוסף Bryant (1986) מצא שילדים בגיל 7 ו10- אשר דוּוחוּ ככאלה שלעיתים קרובות יש להם "שיחות אינטימיות" עם חיות המחמד שלהם, הביעו אמפטיה גדולה יותר כלפי חבריהם לעומת ילדים באותו גיל אשר לא פנו לחיות המחמד שלהם בדרך זו.

ממצאים אלה תואמים להיפותזת הביופיליה, בגלל שחיי בעלי החיים מלאים ב"מסרים" לא מילוליים שבני אדם מבקשים לפענח, בעלי-חיים הם מורים מומחים להבנה לא-מילולית. בכל זאת, הקשר בין חיות-מחמד בחיי הילדים וההיבטים של אינטליגנציה רגשית הוא לא תואם או חזק דיו כדי לעשות יותר מאשר להעלות אפשרויות למחקר עתידי. המתאמים (קורלציות) של הממצאים עצמם, הם פתוחים להרבה פירושים. מצד שני, ילדים אשר כבר אמפטיים עשויים להימשך לאתגר של להבין ישות אחרת. מחקר צריך לבסס: (1) האם וכיצד ילדים רוכשים מיומנויות לא-מילוליות מקשר עם בעלי-חיים, ו(2) הקשר בין הבנה לא מילולית של חיות לבין זה של בני אדם.

 

 

IV. יישומים של AAT עם ילדים

 

כאשר אנו עוסקים בפיתוח תיעוד טוב יותר של הערכת AAT (= טיפול שנעזר בבעלי חיים, Animal Assisted Therapy ) וAAA (= פעילויות שנעזרות בבעלי חיים, Animal Assisted Activities) עם ילדים, השערת הביופיליה יכולה לכוון את המאמצים הנעשים לשם כך. מושך את תשומת ליבינו תהליך חשוב לפיו פעולת הגומלין עם בעלי-חיים יכולה לסייע לילדים עם בעיות. ראשית, ביופיליה מציעה, כי לקשר עם בעלי-חיים יש הפוטנציאל, אם לא הכוח, כדי לקדם אצל ילדים הרְגשה של ביטחון ושל הגנה. שנית, ביופיליה מסבה את תשומת הלב לבעלי-חיים ויוצרת בכך קטגוריה חשובה מבחינה תפיסתית וקוגניטיבית. הדבר מרמז שבעלי-חיים עשויים להיות תמריץ יעיל להרבה ילדים במשיכה, החְזקה ותמיכה של תשומת ליבם, קידוד זיכרונות וארגון מחשבות מבחינה לשונית. שלישִית, ביופיליה מניחה שהתעניינות בחיות מוליכה ילדים להרהר לגבי הmind (שכל, מחשבות, רצונות) של החיות כמו גם הmind האנושי, כאשר הם מפתחים תיאוריה של רעיונות השכל. התבוננויות כאלה דוחפות את הילדים לאתגר של קִידוּד רפרטואר שונה (מבני אדם) של התנהגות, ועשוי לעשות ילדים יותר יודעי "קרוא וכתוב" בתחום הלא-מילולי.

משמעות חשובה של הביופיליה היא שילדים באופן מהותי מתעניינים בבעלי-חיים, אבל לא באופן מהותי נמשכים או כבולים אליהם. כך מנקודת מבט זו, לילדים השפעות מוגברות במפגשים עם בעלי-חיים אבל השפעות אלה ברצון ובלהט מתעלים את עצמם גם לכיוון חיובי או גם לכיוון שלילי. Katcher ציין, כי הרבה מהילדים שנהינו מקשר עם חיות דרך ההתערבות שלו בגן החיות הידידותי, היו בעבר אכזריים לחיות (Katcher & Wilkins, 1993). ביופיליה שחוברים אליה דגש על ההתעניינות פנימית ועל עיצוב סביבתי, מציעה שAAT וAAA עשויים לנצל את הכיוון הראשון ולכוון אותו לדרכים חיוביות לשיפור גם של תפקודי הילדים וגם ביחס שלהם לישויות חיות אחרות. מאחר שAAT עשויה להפנות את התעניינות הילדים בחיות בכיוונים יותר אנושיים, AAT עשויה להועיל לא רק לילדים עם בעיות, אלא גם כן לחיות.

 

 

 

 

www.000webhost.com